הסיכון לפקקת בחולי סרטן

מחלה ממארת מהווה גורם סיכון להתפתחות פקקת ורידים (טרומבוזה). הסיכון לפקקת בחולי סרטן הוא פי 4-7 מאשר באנשים ללא ממאירות ופקקת היא הגורם השני לתמותה אצל חולי הסרטן (לאחר הסרטן עצמו).

 

הקשר ההדוק בין מצב של ממאירות לפקקת ורידים ידוע כבר שנים רבות בספרות המדעית ובא לידי ביטוי במיוחד בסוגי ממאירויות ובמצבים מסוימים:
גידולים מוצקים, כגון : גידולים במוח, סרטן לבלב, שחלות, קיבה, ריאה, כליות
סרטנים המטולוגיים כמו סרטן הדם ולימפומה
מטופלים המקבלים כימותרפיה ו/או הקרנות
חולי סרטן שעברו ניתוחים 
מטופלים עם קרישיות יתר (טרומבופיליה) מורשת
אצל חולי multiple myeloma, לדוגמה, המקבלים תלידומיד או לנלידומיד עם כימותרפיה או דקסמתאזון, דווחו שיעורי פקקת של 23-75%!
 

חשוב לדעת, שהפקקת עלולה לגרום לתחלואה, סיבוכים בטיפול ומוות בכל אוכלוסיות החולים, אולם בחולי הסרטן עלולים להיגרם גם עיכובים בביצוע ניתוח או כימותרפיה. פקקת ורידים מפחיתה משמעותית את סיכוייהם של חולי הסרטן לשרוד. במחקר נמצא, כי שיעור ההישרדות לאחר שנה בחולי סרטן עם פקקת היא 1/3 משיעור ההישרדות של חולי סרטן שלא חלו בפקקת. 

נמצא כי בשנים האחרונות עלתה שכיחות פקקת אצל חולי סרטן באופן משמעותי מכמה סיבות:

 

שיפור הישרדות החולים כתוצאה מהצלחת הטיפולים
סוגי טיפולים אגרסיביים הגורמים לשפעול מערכת קרישת הדם
אוכלוסייה מזדקנת- העלייה בתוחלת החיים
גילוי מוגבר של אירועי הטרומבוזה 

 

אצל חולי הסרטן המטופלים באשפוז יום, גורמי הסיכון הנוספים לפקקת עלולים להיות:

 

מצבים של חוסר- תנועתיות ממושכת (אימוביליזציה)
טיפולים הורמונליים
טיפולים בחומרים מעכבי אנגיוגנזה (יצירת כלי- דם הגורמת להתפשטות הסרטן)
היסטוריה של פקקת
טרומבופיליה ידועה
דחיסת כלי הדם עקב מחלת בלוטות (אדנופתיה)או גידול

בשל הסיבוכים האפשריים, חשוב לפנות לצוות המטפל ולשאול אותו על הסיכון שלך לפקקת ורידים עמוקה.