קרישיות יתר בהריון

בעיות רבות המופיעות בהריון, כדוגמת הפלות חוזרות, היפרדות מוקדמת של השיליה, מות עובר תוך רחמי, רעלת הריון ופקקת ורידים עמוקה עלולות לנבוע מקרישיות יתר בדמה של האם. בדרך כלל מדובר בפגם גנטי אשר לא מפריע למהלך החיים התקין של האישה, אולם במצב של הריון, עלולה להופיע אצל האישה קרישיות יתר בהריון.

במהלך ההיריון קיימת הגברה של פי 5 – 4 בקרישת דם. 
כאשר קרישיות יתר (הנקראת בשפה המקצועית טרומבופיליה) חוברת להריון, עלולים להיווצר סיבוכים משני סוגים:
1.אירועי פקקת- תסחיפים ורידיים. 
2.סיבוכי הריון (הפלות מוקדמות וסיבוכים מאוחרים).

 

א.. אירועי פקקת-תסחיפים ורידיים:  
לפקקת עלולות להיות השלכות חמורות הכוללות סיכון מוגבר לתחלואה אימהית ואף למוות. כ-9% מסה"כ מיקרי התמותה האימהית בארה"ב הם תוצאה של אירועי פקקת בתקופת ההיריון ומשכב הלידה.כמחצית מאירועי הפקקת מתרחשים במהלך ההיריון וכמחצית בתקופת משכב הלידה. 
 

הסיכון לפקקת קיים כבר בשליש הראשון, עולה בשליש השלישי ומגיע לשיא בתקופת משכב הלידה. לכן:

•אם עברת אירוע קודם של פקקת או תסחיף ריאתי
•אם יש לך קרוב/ת משפחה בדרגה ראשונה שהוא/היא נשא/ית לקרישיות- יתר(טרומבופיליה ) בסיכון גבוה או שעבר אירוע פקקת מתחת לגיל 50 שנה בהעדר גורם סיכון אחר כגון: גיל מבוגר, השמנת יתר, קרוב עם טרומבופיליה בסיכון נמוך וכדומה
 

כדאי לפנות לרופא ולשאול על הסיכון שלך לפקקת ורידית עמוקה בהריון.

 ב. סיבוכי הריון:

בעולם ידוע, כי אחד מתוך כל ארבעה או חמישה מקרים מסתיים בהפלה בגלל קרישיות יתר בדם. בישראל קיימת שכיחות גבוהה יותר של שינויים גנטיים (מוטציות) במנגנון קרישת הדם, כנראה גם בשל נישואין בתוך המשפחה כיום או בעבר.
 

קיימת חשיבות רבה לבדיקת קרישות יתר ואבחון הבעיה בשלב מוקדם ככל האפשר.

קרישיות יתר מאובחנת באמצעות בדיקת דם פשוטה, שבה נבדקים במעבדה כעשרה גורמים שונים במערכת הקרישה. 
 

הסיכון לפקקת בתקופת משכב הלידה:

חרף הסיכון המוגבר ל VTE בתקופת ההיריון עצמו, הסיכון המשמעותי ביותר להיווצרות קרישי דם בורידים (פקקת ורידית ותסחיף ריאתי) הינו במשכב הלידה.
במחקר אוכלוסייה גדול נמצא, כי במשך 6 שבועות לאחר הלידה, הסיכון לפקקת ורידית אצל היולדת עלול להיות פי 9 עד 22 מאשר הסיכון לכך באישה שלא ילדה ואינה בהריון.
הסיכון גבוה במיוחד אצל יולדות שעברו ניתוח קיסרי.
הסיכון לפקקת ורידים נמשך באופן מתון יותר אך משמעותי לפחות 12 שבועות לאחר הלידה.

 

 הסיכון לפקקת בניתוחים קיסריים

בנוסף לגורמי סיכון אחרים העלולים להיות ליולדת, כגון: גיל מעל 35, השמנת- יתר, רעלת הריון חמורה, מחלה כרונית (מחלת לב, כליות ועוד), ריתוק למיטה, עישון, דליות ברגליים, הריון מרובה עוברים ועוד,

ניתוח קיסרי עלול להגביר באופן משמעותי את הסיכון להיווצרות קרישי- דם אצל היולדת, במיוחד אם הניתוח נחשב בסיכון, כלומר כחלק מלידה ממושכת, חום בלידה או ניתוח בהול.

הסיכון לפקקת ביולדת מאושפזת

פקקת ורידית היא אחד מהגורמים המובילים בתמותה אימהית במדינות המפותחות ואחראית גם לסיבוכים רבים כגון התסמונת הפוסט- טרומבוטית. גורמים כמו השמנת- יתר, עישון, לידות מרובות וכיו"ב נחשבים כמגבירים משמעותיים של הסיכון להיווצרות קרישי דם ותסחיפים אצל היולדת, אולם ייתכן כי הגורם המשמעותי מכולם הוא אשפוז היולדת בבית החולים מסיבה כלשהי.

לפי מאמר, שפורסם לאחרונה בעיתון גינקולוגי חשוב , יולדות שאושפזו מסיבה כלשהי שאינה לידה היו בסיכון גבוה פי 17.5 לפקקת .(לעומת יולדות שלא אושפזו).משמעות הדבר היא, שעצם אשפוז היולדת מהווה גורם סיכון בפני עצמו!

גם לאחר שהיולדת משתחררת מבית החולים, היא עלולה להיות בסיכון מוגבר לטרומבואמבוליזם (פקקת ורידית ותסחיף ריאתי). הדבר נקרא: "אפקט האשפוז המתמשך"- הסיכון הגבוה לפקקת נמשך כחודש לאחר שחרור היולדת מביה"ח (סיכון של פי 6 למשך 28 יום). מכאן יוצא, שאשפוז יולדת והתקופה שלאחר שחרורה מבית החולים מהווים את גורם הסיכון המשמעותי מכולם לפקקת ורידית אצל היולדת.

הסיכון הגבוה ביותר נראה אצל נשים בטרימסטר השלישי להריונן.

גורמי הסיכון הנוספים הבולטים במאמר היו גיל מעל 35 ומשקל מעל 30 BMI- אלו הם שני הגורמים ששינו משמעותית את סיכון היולדת לפקקת ורידים. גם אצל יולדות שאושפזו למשך פחות מ- 3 ימים היה סיכון של פי 4 מיולדות שלא אושפזו. כלומר, הסיכון קיים גם באשפוז קצר.

מאחר וכ-18% מהיולדות מתאשפזות לפחות פעם אחת במהלך הריונן, קיימת חשיבות רבה להערכת גורמי הסיכון של היולדת לפקקת בקבלתה לאשפוז. 

אם את בהריון והתאשפזת מסיבה כלשהי בבית החולים, חשוב לפנות לצוות המטפל ולשאול אותו על הסיכון שלך לפקקת ורידים עמוקה.